פסק-דין בתיק ע"פ 43051-11-12

1.         המערער פגע בבת זוגו, כמפורט בכתב האישום אשר כלל שני אישומים, שהוגש נגדו לבית המשפט השלום בחיפה (ת"פ 34737-02-11), בפני כב' השופט קוטון, ובכל אחד מן האישומים יוחסו לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש - בן זוג, עבירה לפי סעיף 372(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.         המערער הורשע בביצוע העבירות הנ"ל, לפי הודייתו. הוגשו תסקירים. נשמעו הטיעונים לעונש ובגזר הדין המפורט והמנומק מיום 9.10.12 הטיל עליו כב' השופט קוטון על המערער עונשים אלה: 15 חודשי מאסר, מהם 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, והיתר על תנאי, שהמערער לא יעבור משך 3 שנים מיום מתן גזר הדין כל עבירת אלימות מסוג פשע. כמו כן, מאסר על תנאי של 5 חודשים, למשך 3 שנים, שהמערער לא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון. כמו כן, הועמד המערער בפיקוח שירות המבחן למשך 12 חודשים וחויב להתמיד בהליך הטיפולי על פי הנחיות שירות המבחן. המערער חויב, גם כן, לפצות את המתלוננת בסכום של 2,500 ש"ח.

            המערער מלין על חומרת העונש ברכיב אחד של הענישה: המאסר בפועל. הוא מבקש כי נתערב בגזר הדין, נבטל את הענישה ברכיב האמור ונטיל עליו של"צ.

3.         הפרשה שבאישום הראשון היא מיום 16.2.11. סמוך לשעה 03:00 בדירת בני הזוג נתגלע ויכוח בין המערער לבין המתלוננת אשר ביקשה ממנו כי יתרחק ממנה. אז הוא תקף אותה, בעט בה ברגליה, נטל את הטלפון האלחוטי שבדירה ואת הטלפון הסלולרי של המתלוננת והחביא אותם, ועשה זאת כדי למנוע ממנה להזעיק עזרה. כאשר ביקשה המתלוננת כי ייתן לה את הטלפונים הוא תקף אותה שוב, אחז בשיער ראשה, סטר לה בפניה בחוזקה פעמיים, תפס בחוזקה את ידיה, גרר אותה למיטה וסתם את פיה באמצעות ידו. עקב כך נגרמו לה חבלות של ממש, כמתואר בסעיף 5 של האישום הראשון.

            באישום השני מפורט כי בתאריך 19.6.10, כאשר התגלע ויכוח בין המערער למתלוננת אשר הייתה באותה עת בחודש השני להריונה, תקף אותה המערער בכך שירק לעבר פרצופה, אחז בשערות ראשה, טלטל את ראשה והדף אותה אל עבר המיטה תוך שהוא ממשיך לאחוז בידיה וברגליה. אחר כך אחז המערער שוב בידיה של המתלוננת וצעק כי הוא רוצה לבטל את החתונה ביניהם. למתלוננת נגרמו סימנים אדומים בזרועות ובידיים.

4.         בגזר הדין המפורט סוקר כבוד השופט קוטון בהרחבה את כל הנתונים הצריכים לעניין. הוא ייחד פרק שלם בגזר הדין לתסקירי שירות המבחן וסיכם כי שירות המבחן מעריך שמהערער עדיין זקוק לטיפול; בני הזוג התגרשו; אין הרשעות קודמות; אין סיכון גבוה להישנות ההתנהגות האלימה וה"הרשעה עלולה להביא לנסיגה משמעותית במצבו התעסוקתי והרגשי של הנאשם ולגרום לאובדן מקור הפרנסה." המערער עובד כאופטומטריסט שכיר ברשת אופטיקה ושירות המבחן העריך כי כתוצאה מן ההרשעה, אם תהיה כזאת, "יתקשה הנאשם לעמוד בתשלומי מזונות והוצאות אחרות. משכך, לסופו של תסקיר, המליץ שירות המבחן על ביטול ההרשעה. כן הומלץ על הטלת צו של"צ בהיקף של 200 שעות, העמדת הנאשם בצו מבחן למשך שנה, חתימה על התחייבות ותשלום פיצויי למתלוננת." (סעיף 6, עמ' 23 לגזר הדין).

5.         בית המשפט קמא לא ראה ללכת על פי המלצת שירות המבחן. בסעיף 12 של גזר הדין הסביר כב' השופט קוטון כי מעשיו של המערער חמורים, שכן "בשני אירועים נפרדים נקט הנאשם באלימות כלפי זוגתו. האירוע הראשון התרחש בהיות המתלוננת בחודשי הריון ראשונים. האירוע השני התרחש לאחר כשמונה חודשים. המעשים שביצע הנאשם אינם מעשים קלי ערך ויש בהם חומרה לא מבוטלת. בשני המקרים נחבלה המתלוננת ממעשי האלימות. חבלותיה בגין האירוע השני קשות יותר. הנאשם אף מנע מן המתלוננת להזעיק סיוע."

            כמו כן התייחס כב' השופט קוטון לחומרת האירועים המפורטים בכתב האישום בסעיף 15 של גזר הדין וציין כי "מקרים (כ)אלה מצדיקים בדרך כלל ענישה מחמירה. ההחמרה מתבקשת על מנת להביא לביטוי את נפסדות מעשיו של הצד המכה, על מנת להביאו ליטול אחריות על אלימותו, על מנת לגרום לו להכיר בחומרת מעשיו, על מנת לגמול לו, ולא פחות מכל אלו על מנת להגן על קורבנו."

6.         בגזר הדין התייחס כב' השופט קוטון לטענת המערער כי ראוי להימנע מהרשעה ובצדק נדחתה טענה זו, שלא הועלתה שוב במסגרת הערעור. בהתייחסו לחשש שהביע שירות המבחן בדבר הפגיעה בתעסוקתו של המערער, ציין כב' השופט קוטון כי "אין בו כדי להצביע באופן וודאי כי הרשעה תביא לפיטורי הנאשם או כי הוא יאבד את מקצועו ויגדע מטה לחמו אם יורשע."

            בית המשפט קמא ציין בסעיף 18 של גזר הדין כי "על רקע, מדיניות הענישה הנוהגת, ברי כי יש להחמיר עם הנאשם" וכי "ככלל, העונש הראוי בגין מעשים כמעשי הנאשם הוא עונש מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח". יחד עם זה, ציין כב' השופט קוטון כי "מן העבר השני, יש לזכור, כי ענישתנו לעולם היא אינדיווידואלית. יש לתפור לכל נאשם את עונשו, על פי מעשיו, על פי נסיבותיו האישיות ונתוניו, ואין להתעלם מהתייחסותו שלו לעבירות שביצע". כב' השופט קוטון ציין כי המערער הודה במיוחס לו בכתב האישום, אף אם לא בהזדמנות הראשונה; הוא חסך זמן שיפוטי יקר וכן את עדות המתלוננת והוריה; הביע מוכנות להשתלב בהליך טיפולי, הפנים היטב את איסורי החוק; הכיר בנפסדות מעשיו והביע חרטה. עוד נלקח בחשבון כי מדובר בהרשעה ראשונה ובמעצר ולחלוף הזמן מאז התרחשות האירועים.

            נוכח השיקולים לקולא, הסתפקה הערכאה הראשונה בהטלת מאסר לריצוי בעבודות שירות.

7.         בהודעת הערעור חוזרת ב"כ המערער, למעשה, על טיעוניה שבערכאה הראשונה. לטענתה, לנוכח השיקולים לקולא ראוי להימנע משליחת המערער למאסר, אף אם בעבודות שירות, בעיקר משום שהדבר יפגע בהמשך העסקתו של המערער כאופטומטריסט.

            הערכאה הראשונה, לא השתכנעה, וכך גם אנו, כי הטלת עונש המאסר לריצוי בעבודת שירות יש בה כדי להביא לפגיעה בלתי מידתית באפשרותו של המערער להמשיך ולעבוד או להיות מועסק גם בעתיד בעבודתו כאופטומטריסט. אמנם, אפשר ששעות התעסוקה בעבודות השירות יפריעו או ישבשו את התעסוקה הנוכחית של המערער בחנות האופטומטריה, אך אין בכך כדי להביא לשלילת רישיונו של המערער לעסוק בכך, ואף אם מעסיקו הנוכחי יסיק מסקנה נחרצת לחובתו בגלל העדר אפשרות לתעסוקה בהיקף מלא בתקופת ביצוע העבודות, גם אז אין בכך כדי להוות סיבה בעלת משקל מספיק להקל עם המערער הקלה כה חריגה שאינה עולה בקנה אחד עם חומרת העבירות שביצע, לא אחת, כי אם פעמיים, ובאחד המקרים אף בעת שבת זוגו הייתה בהריון.  

8.         גזר הדין של הערכאה הראשונה מפורט ומנומק. לא נפלה בו כל שגיאה. בעת גזירת העונש ניתן משקל מתאים לשיקולים לקולא, כך שהעונש שהוטל על המערער אינו חמור כלל ועיקר. הימנעות מהרשעה כלל אינה באה בחשבון.

9.         לאור כל האמור, אנו מחליטים לדחות את הערעור.

            המערער יתייצב ביום 3.2.13 בשעה 08:00 במשרד הממונה על עבודות שירות, מפקדת מחוז דרום, ת.ד. 741, באר-שבע, ליד כלא באר-שבע, לתחילת ביצוע עבודות השירות.

            המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לממונה על עבודות שירות.

ניתן היום,  ב' שבט תשע"ג, 13 ינואר 2013, במעמד הנוכחים.